אידוי קדם-: שיטה זו מאפשרת לטעם רוטב הסויה לחדור אל הדג בצורה יעילה יותר, מה שמבטיח שהדג כולו מושרה היטב ומתובל. זה גם הופך את הדג ליותר טעים ונימוח.
עם זאת, ל-קיטור מראש יש גם כמה חסרונות. ראשית, רוטב הסויה עלול להתאדות יתר על המידה במהלך האידוי בגלל הטמפרטורה הגבוהה, וכתוצאה מכך טעם פחות עז. שנית, צבע רוטב הסויה עלול להתכהות במהלך האידוי, ולהשפיע על מראה הדג.
אידוי לאחר-: שיטה זו שומרת על הטעם המקורי של רוטב הסויה, מה שהופך את הארומה שלו לעז יותר. זה גם גורם לדג להיראות מושך יותר ושומר על הלחות והמרקם שלו.
עם זאת, לפוסט-קיטור יש גם כמה חסרונות. ראשית, היכולת של הדג לספוג תבלינים פוחתת לאחר האידוי, מה שמונע מהטעם לחדור עד הסוף לדג.
לסיכום, הבחירה בין רוטב סויה לפני-אידוי או לאחר-אדים תלויה בטעם אישי ובהעדפה. לתת לדג לשבת לפני האידוי משפר את הטעם ומאפשר לו לספוג יותר טעם; לתת לו לשבת לאחר אידוי שומר על הטעם המקורי של רוטב הסויה והופכת את הדג לח יותר. המפתח הוא לשלוט בחום ובכמות רוטב הסויה המשמשים כדי להבטיח את המרקם והמראה של הדג.
